תרגום לשפות


אודות שרית יוכפז

שמי שרית יוכפז.
אני עתונאית מזה עשרים וחמש שנים.
אני בוגרת אונברסיטת בר אילן תעודת הוראה, הסטוריה וספרות, והמכללה למנהל למדתי תקשורת..
בעלת תעודת עיתונאית של "אגודת העיתונאים תל אביב", ו"אגודת העיתונאים הממשלתית".
כתבתי בעיתונות ארצית, מגזינים לנשים ולתיירות, מקומונים ואתרי אינטרנט.
הגשתי מזה 10 שנים פינה ברדיו קול חי FM93 בנושא תיירות תרבות וארועים מיוחדים.
בהמשך למדתי גם לימודי תעודה רפואה משלימה, איפור מקצועי (כדי שיהיה לי רקע לכתוב בנושאים הללו).
הרצאתי בנושאי תקשורת ועיתונות.
מתנדבת בשעות הפנאי ל"אגודה למען העיוור", ל"נשות הדסה" -סניף נר הלילה ומתנדבת למשמר האזרחי.
אוהבת ים, ספורט, בעלי חיים והום סטיילינג.

המגזין של שרית יוכפז

במגזין זה תוכלו למצוא המלצות למשפחה בנושאים הבאים: אופנה, טיפוח ויופי, אקססוריז, בריאות, צרכנות, חדש על המדף, ספרים, תרבות, הצגות, סרטים, תערוכות, תיירות, טיולים יפים, ספא, מסעדות, ולייף סטייל.
מופעל על ידי Blogger.

ארכיון המגזין

רשומות פופולריות



יום שלישי, 12 באוקטובר 2021

האישה ששינתה את העולם- קוקו שאנל ראיון עם אריאלה גארבר במפגש מיוחד בקרנה של הסרט "השטן לובשת פראדה" -שרית יוכפז

 


קוקו שאנל- האישה ששינתה את תולדות הלבוש/ מאת אריאלה גארבר

קוקו שאנל היא דמות שנויה במחלוקת: הפמיניסטית ששחררה נשים ממחוכים חונקים ומלמלות, אבל תמיד העריצה רזון קיצוני. היתומה שגדלה בבית יתומים בחסות נזירות קשוחות, אבל הפכה לסמל של שיא הפריבילגיה והעושר .  האישה שהעניקה לפאריז זוהר ואפשרויות כלכליות במלחמת העולם הראשונה, אבל נאלצה לשתף פעולה עם הנאצים כדי לשמור על העסק שלה בזמן מלחמת העולם השנייה.

היא נולדה בשם גבריאל שאנל בעיירה ענייה בעמק הלואר ב 1883 , כבת לא חוקית להורים לא נשואים שחיו בבית מחסה. אביה היה סוחר בשוק והיא וארבעת אחיה ואחיותיה היטלטלו בשווקי הלואר רוב שנות ילדותם.

בגיל 12 אביה של גבריאל לא יכול היה לדאוג לה יותר ושלח אותה לבית יתומים גדול בעיר אובזין , שם הנזירות לימדו את הילדה בין השאר לתפור.

גבריאל הוקסמה מהפשטות של בגדי הנזירות, והשילוב של השחור והלבן בבגדיהן עמד בסתירה גמורה לאופנה של סוף המאה ה 19 שהתאפיינה במלמלות, תחרות וצבעוניות מוגזמת. האסתטיקה הזו של גזרה פשוטה המלטפת את גוף הלובשת ולא חונטת אותה וצבעוניות בסיסית של שחור ולבן שמעצימה את המראה הטבעי של הלובשת ולא מסתירה אותה, ילוו את הסגנון של שאנל לנצח ויהיו סימן ההיכר של המותג שלה גם במאה ה 21.

בגיל 20  היא החלה להופיע במועדוני לילה ולשיר את השיר ההיתולי "קו קו לה קוקו" עד שהקהל התחיל לכנותה בשם "לה פטיט קוקו". הכינוי שבו תיקרא לשארית חייה.

ב 1910 בעזרת שני מאהבים עשירים היא הצליחה לפתוח  את הבוטיק הראשון שלה בפאריז- בוטיק לכובעים פשוטים ומודרניים. אבל ההברקה הגדולה שלה הגיעה עם פרוץ מלחמת העולם ב 1914- קוקו ראתה שנשים ממעמד הביניים נאלצות לצאת לעבודה כדי לשמור על המשרות של בעליהן שנלחמו בחזית, ונשים עשירות נותרו כמעט ללא משרתים משום שכולם התגייסו להילחם. משזיהתה את הצורך , היא החלה לתפור בגדי נשים מבדי ג'רזי גמישים שאפשרו לנשים, לראשונה בהיסטוריה, להתלבש מהר וללא עזרת משרתת, וגזרות נמוכות וישרות שאפשרו לנשים לזוז ולעבוד בצורה נוחה יותר.

אופנת ה"קז'ואל" של שאנל נולדה ושינתה את העולם. היא הציגה לעולם רעיונות מהפכניים בלבוש הנשי כגון: גזרות מכנסיים לנשים (למרות שהמעצב הצרפתי פול פוארה המציא את הרעיון כמה עשורים לפניה, היא הראשונה שיישמה אותו בתפוצה רחבה) , חולצות פסים שנלקחו כהשראה מלבוש הימאים והדייגים בחופה של עיירת הנופש דוביל, שמלות שחורות לנשים כאשר לפני כן רק משרתות ונזירות לבשו שחור (ובכך תרמה ללידת ה"שמלה השחורה הקטנה"), ושימוש נרחב בבגדים נוחים כמו כותנה וג'רזי שהיו פרקטיים מאוד ללבישה תקופת מלחמת העולם הראשונה.

במהלך המאה ה 20 , הפך המותג "שאנל" לשם נרדף לאלגנטיות מינימליסטית ועושר מאופק. המותג הצליח לשמר את מעמדו אפילו לתוך המאה ה 21 כפי שניתן לראות בסרט "השטן לובשת פראדה" מ 2006. הסרט, שמבוסס על ספר מאת לורן ווייסברגר, מספר את סיפורה של אסיסטנטית צעירה לעורכת הראשית של מגזין האופנה הנוצץ והדמיוני "ראנוואי"- עלילה המשקפת את עבודה של ווייסברגר עצמה כאסיסטנטית של העורכת המיתולוגית והקשוחה של מגזין "ווג" אנה ווינטור.

למרות שכותרת הסרט הנה בכלל הומאז' למותג האיטלקי "פראדה", הדגמים המרהיבים ביותר שלובשות הדמויות בסרט, כולל סצנת ה"מייקאובר" בשיא העלילה- שייכים כולם לשאנל. דגם הז'קט המחויט ומגפי העור שבהם מתהדרת הדמות הראשית בסרט (בגילומה של השחקנית אן האת'וואי) ניבאו את טרנד האופנה ה "פרפי" (Preppy) ששאנל השיקו לעולם עוד ב 2005- טרנד שחיקה את מדי האוניברסיטאות היוקרתיות בארה"ב ובאירופה ושעד אותו רגע נלבש רק ע"י סטודנטים עשירים. המראה ה"סטודנטיאלי" המחויט של שאנל כפי שהופיע בסרט, השתלט על מסלולי התצוגות של שנות ה 2010 ואפילו כיכב בסדרת הנוער "גוסיפ גירל".

עד היום ניתן לראות בבירור את סימני ההיכר של קוקו שאנל בתצוגות המותג: הצבעוניות הדיכוטומית של שחור ולבן, עיטורי הפנינים, נעלי הלכה הלבנות בעלות החוטם השחור שהיו אהובות על שאנל עצמה, וחליפות הטוויד. כל אלה המשיכו לככב גם בתצוגה של המותג בשבוע שעבר, במהלך שבוע האופנה בפאריז -תצוגה המיועדת לאביב/קיץ 2022,  תחת ניצוחה של המנהלת האומנותית הנוכחית והיורשת של קארל לאגרפלד המנוח- וירג'יני ויאר. בתצוגה ויאר אף שילבה עיטורי פנינים וז'קטים מבד טוויד עם בגדי ים. כי לא משנה כמה זמן יעבור, סימני ההיכר הכל-כך מזוהים עם גבריאל "קוקו" שאנל לעולם לא יחלפו מהעולם ולנצח ימשיכו להשפיע ולשנות את האופן שבו נשים מתלבשות.

אודות הכותבת: אריאלה גארבר. חוקרת ומרצה לתולדות האופנה והתרבות, ובעלת העמוד

Timeless Hemlines- אופנה והיסטוריה 


 שלוש שאלות 

1.      כיצד שינתה קוקו את חייהן של נשים בתחילת מלחמת העולם הראשונה

2.      כיצד אופנת שאנל "גנבה את ההצגה" בסרט "השטן לובשת פראדה" (למרות שהכותרת דווקא מוקדשת למותג "פראדה")

3.      כיצד הסגנון הייחודי של קוקו שאנל שנולד בעשור הראשון של המאה ה 20 מופיע עד היום בתצוגות האופנה של המותג.

אודות המרצה: אריאלה גארבר, חוקרת תולדות האופנה וההיסטוריה

0 תגובות:

הוסף רשומת תגובה